לפני כמה שנים הגעתי לביקור אצל איש יקר, משה, שהוא דמות אב ואם עבורי.
משה, שהיום הוא בן 75, אוהב לארח, לתת ולהקשיב, שאל אותי " תשבי לאכול משהו?" סירבתי במהירות: "אין לי זמן", חייבת להמשיך לרוץ עם שאר הדברים.
האיש היקר שתמיד מבין ומכיל, לפתע אמר: "תמיד אין לך זמן, את תמיד מתרוצצת סביב הזנב של עצמך, מה קרה?! מלחומה (בפולנית) , אם לא תשבי רגע המטוס של אובמה ייפול?! "
באותו הרגע התיישבתי.
זה הטיח בי כמו אבן מרוגטקה. אני באמת כל הזמן מתרוצצת, לא חווה את הרגע. באה. זורקת. הולכת. ותוך כדי חושבת רק מה עוד אני צריכה להספיק.
יותר מכל כאבה לי ההרגשה שנתתי לאדם אהוב שכל כך רצה לארח אותי ולתת לי תשומת לב תחושה שאין לי זמן בשבילו, שהוא לא חשוב לי מספיק, ומה יותר יקר מזה?
באותו הרגע הבנתי שמשהו חייב להשתנות בגישה. לא יכול להיות שככה אחיה את חיי.
המחשבות של להספיק ולהספיק מונעות ממני את החוויה האמיתית של החיים, של הכאן ועכשיו.
החלטתי ללמוד ולהבין את הנושא.
בהתבוננות על אנשים מצליחים ומאוד פורים, ראיתי שיש להם תמיד זמן להכל: לתחביבים, למשפחה לטיולים וגם לעשות כסף.
בזמנו קיבלתי במתנה בספר האוטוביוגרפיה של ריצ'ארד ברנסון, יזם שבנה את חברת וירג'ן – שעברה מלמכור תקליטים להפעלת טיסות. היזם האגדי הזה פעיל היום בלמעלה מ- 300 חברות.
ואני, שרציתי לגדול ולהפעיל כמה שיותר דברים, שאלתי: אם אין לי זמן היום למה שאני עושה, איך בדיוק אני הולכת לצמוח מהנקודה הזו?
הלמידה, ההבנה וההסתכלות הובילה אותי לשנות הרבה דברים בחיי שנבעו מנקודת ליבה אחת: לבחור במילים שאני משתמשת בהם.
לכל מילה, לכל צירוף מילים, יש משמעות. משמעות זו מהדהדת הלאה, גם באנרגיה.
המילים "אין לי זמן" אומרות בעצם " אני רוצה ולא יכולה." אני רוצה, אבל אין לי זמן להיות עם האהובים שלי אני רוצה ללמוד, אבל אין לי זמן לזה.
והכי כואב: אין לי זמן לעצמי.
למילים האלו בתת מודע או אפילו במודע יש השלכות של כעס, אשמה, ואף הלקאה עצמית, כי אני לא באמת עושה את מה שאני רוצה אלה את מה שאני צריכה. וזה בדיוק מה שגורם לחוסר אנרגיה וחוסר יעילות מירבית.
הפער הזה, בין רוצה לצריכה, לא מאפשר שקט נפשי. לעולם.
כי אין באמת בחירה מרצון.
השלכות אלו ממשיכות לחזור על עצמן ולהתעצם כל פעם כשאנחנו אומרים "אין לי זמן." וכמה פעמים המשפט הזה חוזר על עצמו ביום?
מצאתי כי כדי לפנות זמן צריך להתחיל מנקודת הפתיחה: לשים לב קודם כל מתי אני אומרת "אין לי זמן." לעצור רגע במשפט הזה ולהחליף את ה"אין" ב"יש":
יש לי זמן להכל. ובאותו הרגע להמשיך ולהגיד, אני בוחרת כרגע לכתוב, אני בוחרת כרגע להוציא מיילים, אני בוחרת כרגע להיות עם הילדים, אני בוחרת כרגע ליצור, אני בוחרת כרגע להשתעמם.
ברגע שבחרתי בהעדפה שלי באופן מודע החזרתי את השליטה לידיים שלי, וזה הסוד! כי לצירוף מילים האלו "יש לי זמן" ו- "אני בוחרת" יש תדר אחר. המילים האלו מחזירות אלינו את כח הבחירה ואיתם את האנרגיה. ברגע שאנחנו בוחרים, איכשהו באופן מטאורי כל כולינו מתכנסים לבחירה שלנו ומהמקום הזה אנחנו יותר יעילים ואפקטיבים. כשאני אומרת שאני בוחרת עכשיו לעבוד, כולי מבינה שזה הסדר עדיפויות שלי כרגע. ויכול להיות שגם אהנה מכך בדרך 🙂
אותה משימה אשר נעשית ממקום של "אין לי זמן" ששם גם נמצאים הכעסים החבויים, דורשת מאיתנו הרבה יותר מאמץ כדאי להתכנס ולהתחיל לפעול. וזה בדיוק הגורם המרכזי לחוסר זמן.
מאז, אני מקפידה למלא את היומן השבועי שלי בצורה מסודרת, קודם כל רצונות ותחביבים, ומסביבם כל השאר.
יש לי זמן להכל!
תנסו את זה ומוזמנים לכתוב לי כאו איך עבד לכם.
ואם אתם חושבים שלא תספיקו את מה שאתם רוצים, תספיקו יותר. על כך בפוסט הבא.