עוד פעם זה קרה. סוף החודש הגיע וההוצאות בעסק מתעלות על ההכנסות. והפעם בגדול. רגע אחד אנחנו בעננים כי הנה סגרנו עסקה מעולה או לקוח גדול ורגע אחרי, אנחנו בקרשים, כלום לא עובד, כלום לא זז. עוד פעם ללכת לבנק? עוד פעם למצוא פתרון? לנוע בין אפ ודאון כמו במעין נדנדה אנרגטית אינסופית זה מתיש.
נראה שזוהי כמעט גזירה משמיים לחיות בups ו -downs בתור עצמאי…האפ יכול להיות פנטסטי ואפילו להימשך חודש חודשיים. אבל אז לדאון, חזרנו לאותן מחשבות, לאותן הוצאות, לאותה נקודת מוצא.
מניסיון רב שנתי ופרפקציוניזם בתחום התנודות, כבר נתתי לסינדרום הזה שם.
אם – אז ( IF- THEN)
אם אני צריכה כסף אז אני צריכה לקוחות,
א אני צריכה לקוחות אז אני צריכה לשווק,
אם אני צריכה לשווק אז אני צריכה איש שיווק,
אם אני צריכה איש שיווק אני צריכה כסף…
במילים אחרות: מבוי סתום.
האם – אז מייצר בעצם תקרת זכוכית – כי הוא תמיד מיצר אפ ודאון שמקזזים אחד את השני.
ואיך פאקינג יוצאים מזה?
ברגע שאנחנו מבינים כי הסינדרום "אם אז" היא ההתנייה שלנו בעסק- אפשר לעשות עם זה משהו.
'אם – אז' אלו שתי נקודות על ציר אחד, שתי נקודות ראייה של שתי אופציות בלבד.
וכאן טמונה שאלת השאלות, האם התשובה האחת לכסף היא מכירות?
יכולות להיות אופציות נוספות, הרבה מאלו, אך אנו לא תמיד מצליחים לראות אותן מכיוון שברגע שהחלטנו על ה "אז" (הפתרון האחד) ומתחילים לעשותו- המוח שלנו תקוע בפתרון האחד הזה ואנחנו מאמינים שרק ממנו תבוא הישועה.
וזה תמיד יחזיר אותנו לאותו דפוס פעולה הרגיל שלנו ותנודות האפ ודאון לעולם נמשכות.
כדי לצאת מהאלגוריתם האישי הזה שמביא תמיד לאותה תוצאה אני מבינה שצריך לעבור למצב אופציות פתוחות.
דבר ראשון צריך לזהות את המצב ולנקוב בו בשמו.
ואז ללכת ולעשות קצת ספורט כדאי לעלות את רמת האנרגיה.
כשאני מוצפת קצת סרוטונין ודופמינים אפשר להתחיל לחשוב.
להבין מה בדיוק ה"אם" שלי ולהתחיל לשרבט אופציות.
הגיוניות יותר הגיוניות פחות, רק שיהיו אופציות…
בפתיחת אופציות אני מתחילה לצאת מאותו סינדרום נודע ולתת במה להפעלה אחרת.
אם אני צריכה כסף, אז המקור היחיד הוא לקוחות? אולי כסף יכול להגיע ממקורות אחרים? לכל אחד מאיתנו יש אפשרויות בלתי מוגבלות.
רק צריך לראות אותן.
קחו את איילת, גרפיקאית מקצועית ומנוסה שמכרה את זמנה בלעצב דברים שונים. העיצובים שלה היו מרהיבים עם אותה יד.
כשהבינה כי ה"אם" שלה הוא באמת כסף, היא פתחה אופציות נוספות מאשר רק למכור את זמנה לפי שעה.
היא פנתה לקהל האומנים ופרסמה שם את עבודותיה. "עבור הנפש" היא אמרה.
הגיע איש מן המינין שהתעניין בעבודות שונות. אהב את הז'אנר שלה והזמין כמה תמונות ענק – והפעם המחיר היה פר תמונה. :). איילת הבינה שרק התחילה לראות את האופציות.
גאונות היא לראות כמה שיותר אופציות בפחות זמן.
וסביבנו, תמיד קיימות אינספור אופציות.
אז הנה נקודת מבט קצת שונה על מנת להתחיל לצאת מהסינדרום, מכיוון שזה לא נעשה בבת אחת:
נתחיל בלשאול שאלות. מה אני באמת צריכה בעסק. כסף? לקוחות? מכירות? כל "אם" כזה הוא שונה בתכליתו.
השלב הבא הוא להתבונן – אילו אופציות יכולות להיות הפתרונות? גם אם הן קלושות ועדיין קשה לכם לראות את היישום, עדיין הן אופציות. עצם השאלה כבר תרחיב את הראייה והתשובות יתחילו לזרום.
בחירה בתשובה אחרת הפעם משנה את דפוס הפעולה.