אדוניס היל, מאמן כושר מצליח, העלה 40 ק"ג ממשקלו בכוונה תחילה…הוא עשה את זה על מנת ללמוד איך ניתן לרדת משקל כזה ואיך באמת ניתן להביא אנשים ממצב של השמנת יתר לחיטוב תוך שנה.
זוהי דוגמא קיצונית של שינוי למען למידה והתפתחות והיא מהמידות הנעלות והעוצמתיות שיש. היל הבין שצריך להגיע למצב קיצון על מנת ללמוד ולהתפתח ולהעביר הלאה.
יש דוגמאות קצת פחות קיצוניות למשל בהרצאות TED האהובות עלינו, שמבוססות בעיקר על אנשים שחוו מקרי קיצון, למדו, התפתחו וקיבלו כלים חדשים שהם הידע החדש שמועבר.
זו הסיבה שהרצאות TED הן המרתקות והמלמדות ביותר בעולם.
בהרצאת TED של Bill Eckstrom הוא מסביר את זה כתופעה מדעית. צמיחה נובעת רק ממצב של אי נוחות (קיצונית). הסיבה לכך היא שבסיטואציות קיצוניות אנחנו מחויבים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהפעיל כישורים אחרים שלא הכרנו, וזה מה שמביא להתפתחות.
חייבים אירוע קיצון כדי להתפתח?
פה בדיוק מגיע הפרדוקס – הרי הגעה למקום קיצוני זה הדבר המאיים ביותר על נפש האדם. אנו בנויים לבחור במה שמסב לנו אושר, גם אם רגעי. וכל זאת כדאי להישאר במקום המוכר.
אז לאלו שלא חוו משבר, איך באמת תיתכן צמיחה אמיתית? ולמה בכלל לשנות דפוסי פעולה היא גם שאלה? אולי טוב לנו להישאר באותה מתכונת?
התשובה היא שדפוסי הפעולה שלנו נובעים מאותן מחשבות. וכל עוד אלו רצות על בסיס יומי, עם אותן השגות ואותם תסכולים, לא שזה כבר לא אפקטיבי, זה מתחיל לשעמם.
סקרים מראים כי 98% מהמחשבות שלנו חוזרות על עצמן כל יום.
ואני אומרת, אם אני לא אבנה מגרש משחקים חדש במוח שיקדם אותי הלאה, אני נותנת במה לאותם דפוסים לחגוג… וכמה כבר אפשר להתעסק עם אותו דפוס?
ואם החלטנו לשנות, האם רק קטסטרופה צריכה לקרות כדי לגרום לנו לפעול אחרת?
אולי. אפשר גם אחרת.
זה דורש 15 דק ביום. זהו.
של הבנה, למידה או חוויה של משהו חדש. זה יכול להיות מהרצאות שתקשיבו להן, כמה עמודים בספר, כתבה חדשה, צורת ספורט או אימון חדש, אתגר מעניין או שיחה עם מקצוען או מומחה – כל דבר שיביא עימו פרספקטיבה חדשה. אותה פרספקטיבה היא ה AHA moment (או "אהה ואללה" בעברית) שבהם אנחנו מרגישים כי נפל האסימון, החידוד התבצע.
נקודה זו מרחיבה את ההבנה שלנו ובאופן אלגנטי גורמת לנו לפעול אחרת. הבנה זו גורמת לרצף רעיונות חדשים המובילים ליצירה, לתנועה אחרת, המשפיעה באופן מיידי על העסק והכנסותיו.
מספיק לפעמים להיתקל בהרצאה אחת כמו הסטוריטלינג של David JP Phillips שתפתח בפנינו מימד נוסף על איך הכנסות ממכירות נסקו מול צורת העברת מסרים באופן חדשני או ההרצאה של Simon Sinek שמשנה את החשיבה על מהות העסק.
למה דווקא 15 דקות?
הסיבה ל 15 דקות מפוקסות היא כי פרק זמן זה הוא המינימום הנדרש לנו להפסיק את המחשבות החוזרות ולקלוט ברצינות ידע חדש. העניין האקוטי הוא שזה צריך להתבצע על בסיס יומי כדי לבנות מחזוריות.
15 דק מידי פעם זה נחמד אך לא באמת עובד.
כאשר אנחנו שוקדים בתחום מסוים 15 דקןת על בסיס יומי אנחנו מתחילים ליצר מומנטום שמתחיל להתעצם, מה שמטבעו מתחיל להפיח בנו מיומנות וסטייל ואחרי תקופה מסוימת גם מומחיות. האנרגיות החיוביות האלו משפיעות על כל שאר ההתנהלות שלנו בחיים.
ועכשיו לתכלס.
ההמלצה שלי היא לפנות 15 דקות ביום שמוקדשות לכל מה שרציתם להגיע אליו ולא עשיתם.
בתור התחלה אפשר לחבר את הבלו ט'וט' באוטו ובמקום אותם שירים ברדיו, אפשר להקשיב לידע חדש (ישנן הרצאות מעולות כאן בדף שאפשר להתחיל איתן), או לקבוע זמן קריאה של ספר מומלץ, לקבוע מראש כמה פגישות קצרות עם אנשים שעימם תרצו להתייעץ, ואולי לקבוע תחביב חדש.
מוזמנים לרשום כאן למטה אם יש לכם רעיונות נוספים.
השורה התחתונה היא לתכנן את השבוע ככה שבכל יום רבע שעה תוקדש לכם. להתפתחות שלכם.
לא באמת צריך לחכות למקרה קיצון שימדוד לנו את זמן השינוי בחיים. אפשר גם ליהנות ולהרוויח מכך כבר היום. וכן, אני מאמינה בהדוניזם.
ואם אין לכם רבע שעה ביום, אז יש לנו בעיה. ולה פתרון. על כך בפוסט הבא.