לפני כמה ימים נעלם לי הכלב האהוב שלי, ואן דאםלפני כמה ימים נעלם לי הכלב האהוב שלי, ואן דאם.
הסוף היה טוב. הוא חזר אלי בריא ושלם לאחר יותר משמונה שעות כאשר מצאה אותו אישה טובה ובדקה את הצ'יפ.
אך את אותן שמונה שעות לא אאחל לאף אדם.
זה לוקח שבריר שניה כדי להפעיל את הטראק של הסרט הערבי.
אומנם לרגע, אבל בכל זאת אלו היו שם: ממחשבות של לכדו אותו, גנבו אותו על מנת להשתתף בקרבות, איך לא שמתי לב והכי גרוע, כמעט התנתקתי רגשית ממנו כדאי לא להגיע לרגע שאולי הוא לא יחזור.
ובעוד מחשבות אלו טסות, באופן מיידי הן גם התהפכו והחיים התנהלו אחרת – דרך טכניקה אחת מושרשת שלוקחת שניה אחת בלבד.
אומרים כי חוסר ודאות (in limbo) זה המצב הנורא בו האדם יכול להימצא מכיוון ששם המחשבות שולטות בשיאן. אין כמו לתת למוח שלנו יד חופשית וללכת על זה עד הסוף, לייצר בתודעה את הרע מכל. במיוחד כשיש לו לגיטימציה.
הרי המוח שלנו אוהב משחקים. להמציא מגרעות, לנחש את הסוף המר, לרקום פתרונות למקרים שלא קרו. זו הדרך הכללית שבה הוא משחק. וזה אומר שהוא לא פוקריסט על, כי הוא פשוט נגרר אחרי המשחק ולא תמיד מוביל אותו.
יש חוק יקום שאומר שאין חם בלי קר, אין שחור בלי לבן ואין רע בלי טוב. רק אנחנו נבחר במה להתבונן. בעודי חווה את השעות האבודות, באותו רגע של לופ, הזכרתי לעצמי את החוק, שנקרא אגב חוק ההיפוך – (the law of poalirty ).
בחרתי לעצור להתבונן ולשאול: אם אני חווה כזה חוסר אונים והרגשה רעה, מה היופי כאן? מה הטוב כאן?
שחררתי. והחלטתי לראות לאן החיים יובילו אותי.
במבט חטוף לאחור, גיליתי כי אותה סיטואציה של חוסר אונים מוחלט הביאה אותי לחסד ושיעור עמוק בחיים.
בראשונה, לבקש עזרה – מה שלא העזתי כל חיי. ולא רק שביקשתי, ביקשתי בפועל מכל העולם ואישתו. פירסמתי בפייסבוק. ב Public.
זה היה אקסטרים. לספר לעולם על המצוקה ולבקש עזרה בחיפוש, הכוונה, דרכים לפתרון.
בתגובה הראשונה שצצה באופן מיידי ראיתי כי טוב. לא רק שאנשים שיתפו, התקשרו, הגיעו, הם גילו לי חום ואנושיות. משהו שקיים בנו באופן טבעי, ושאנחנו קצת שוכחים, במיוחד בפקקים.
החלטתי לזרום עם כל מה שחברים יציעו. בין אם זה חיפוש רגלי, טיפול קוונטי מרחוק ואפילו שיחות חולין.
כל אלו הובילו לחיבור אנושי מעמיק גם עם אנשים שלא הייתי עימם בקשר המון זמן.
היכולת שלי להכיל עזרה הייתה עבורי קסם לא ברור. מצאתי את עצמי מקבלת את אופן העזרה והעזרה עצמה. וזו מתנה נפלאה לכשעצמה.
בשנית, התבוננתי עלינו כחברה, איך אנחנו פועלים באופן מיידי בעזרה הדדית. ולא, זה לא טריוויאלי. זה הזכיר לי להודות ביום יום גם לחברה בה אנחנו חיים.
בעקבות אותן עזרות, גיליתי בנוסף פתיחות לב. מול עצמי ואחרים.
זה היה מסע מרתק בין מים לשמיים. ברגע אחד, המוח ההיסטרי רוצה להוכיח את קיומו ולהצדיק את זכות המחשבות הנוראיות – ובאותם רגעים ממש, זה צד לצד, מתקיים עולם של עזרה, נתינה, אהבה, מסירות, רעיונות ותמיכה.
ככה הם תמיד המסעות בחיינו. שבין אם ברגע האקסטרים השלילי או לא, כדאי לראותם. בכל רגע נתון אפשר לבחור את חלון התבוננות. וכן, זה קשה. מכיוון שאנחנו כל כך רגילים לסרט הידוע המוקרן, אותו דפוס פעילות שתמיד גורר לאותה תוצאה, גם אם מוסוות. דווקא באותה חוויה רגשית שלילית זה הזמן להזכיר לעצמינו להתבונן. רק להתבונן. ההוראה הזו למח בעצם עוצרת את הלופ המחשבתי הידוע ונותנת לנו את האפשרות לעשות זום אאוט. וכאן מתחיל המשחק מחדש. פתחנו עוד אופציות חדשות לפעולה, שמהן תמיד נרוויח. באופציות חדשות מתבצעת בחירה אמיתית.
במקרה שלי, אולי ואן דאם היה חוזר אלי באותה שעה גם ללא העזרה (ואולי לא), רק שבשעות שהיו יכולות להיות מבוזבזות לחלוטין רק על "מה אם" ודרמה, בחרתי לחוות.
המעבר להתבוננות לא היה קל. זו הייתה קריאה לשריר מאומן שהיה צריך תזכורת, כמו חבר שבא להקים אותנו מהספה כדאי לצאת לרוץ.
הבחירה שלי הובילה אותי לזכות ולחוות את היופי האנושי במתן עזרה, מה שעדיין מהדהד ולו אדוות רבות.
הטכניקה שלי וההצעה שלי היא לשים תזכורת שנקראת "התבוננות" שצצה לה כשאנחנו חושבים את אותן מחשבות מתישות 3 פעמים ברציפות. בפעם הרביעית, לתת הוראה חדשה ואז לראות לאן זה יקח אותכם.
חוק ההיפוך (law of polarity) הוא אחד מ-7 חוקי יקום המלווים את האדם לניצחון במשחק החיים. הם אלו שנותנים לנו את היכולת לגבור לראות ולייצר בחיים האלו את אשר אנו חפצים לו. עוד עליהם בהמשך.